איך מקבלים החלטה ומצפים שהטוב ביותר יקרה?


איך מקבלים החלטה ומצפים שהטוב ביותר יקרה?

קבלת החלטות היא מיומנות שבעיני
צריך ללמד כבר בבית הספר.

מדוע?
משום שבעולם שאנחנו חיים בו היום
כולנו, ללא יוצא מן הכלל שואפים ליותר,
שואפים לחיות חיי שפע

ושפע פרושו לבחור >>
ולבחור פרושו קבלת החלטות.
קבלת החלטות
שפע מיוצג על ידי
הבופה של "אכול כפי יכולתך"

לעומת
"הזמנה של מנה מתפריט"

במקרה של בופה אנחנו עומדים בפני מבחר גדול
וצריך להחליט מה כן, ומה לא.

וזה יכול להיות מבלבל וקשה.

אבל מה שבאמת מסבך את העניינים
בקבלת החלטות הוא ההרגל שלנו
לצפות ש:
– שזה לא יסתדר, שמשהו יקרה
– לצפות שהרע ביותר יקרה
– להכין PLAN B כי מי יודע…
ועוד.

כשאנחנו מצפים שהרע ביותר יקרה,
חוק המשיכה יגשים לנו בדיוק את זה,
החלטה שהתוצאה ממנה תהיה שלילית.

אז הנה השורה התחתונה:
כדי לחיות שפע
ולא לשרוד שפע, צריך להסכים לקבל החלטות
כאשר אנחנו מצפים שהטוב ביותר יקרה.

אחרת, השפע יכול רק להלחיץ, לבלבל ולהעיק
במקום לרומם.

הנושא היה קבלת החלטות מתוך חופש בחירה.
הבנו שכדי לקבל החלטות באופן שהוא נקי וחף
מפחד לשגות או לחזור על טעויות העבר אנחנו צריכים
להיות שלמים עם החלטות שקיבלנו בעבר.
ראינו שקשה לנו להחליט,
שאנחנו מפחדים לטעות,
מעדיפים שמישהו אחר יחליט בשבילנו,

גם כדי לא להיות אשמים.

ובגלל שנושא זה כל כך חשוב, קיימנו מפגש
העצמה בדיוק בנושא זה…
בחלק הראשון של המפגש, דיברנו על ייעוד.

אחרי שדיברנו על הנושא, עשינו משהו מדהים !
עשינו מדיטציה קצרה, ובה הנחיתי את כולם להתחבר
לייעוד שלהם,

ואז חלקנו את מה שגילינו לגבי הייעוד שלנו
עם אדם נוסף שעזר לנו לדייק.

יצאנו מהמפגש כשכל אחד מאלה שהגיעו לפגישה יודע מה
הייעוד שלו !!!

ראינו איך חיבור לייעוד עוזר לנו לקבל החלטות.

בחלק השני של המפגש ריפאנו ונגענו במקומות של
קבלת החלטות:

התחלקנו לקבוצות של 4:
מספרי 1 – הצפנו את הנושא של העדפה, וסיפרנו
איפה העדפנו אחרים על פני עצמנו, איפה מישהו העדיף
אחרים על פנינו, דיברנו על כאב הדחייה, על להרגיש לא מספיק.
הבנו שמתוך הכאב שלנו על זה שלא העדיפו אותנו – אנחנו
לא רוצים להעדיף, ואז קשה לנו לבחור, וקשה לנו לדחות מה
ומי שלא מתאימים לנו.

בסוף הסבב בחרנו להעדיף את עצמנו, ראינו שזו בעצם המהות של
להיות נאמן לעצמנו.
הבנו שבגלל שלא העדפנו את עצמנו, גם אחרים לא העדיפו אותנו
ואף ויתרו עלינו.

מספרי 2 – הנושא היה קמצנות וכסף במשפחה,
הצפנו את הכאב של הימנעות
מלקנות לעצמנו,
לחסוך על עצמנו או להתקמצן עלינו מתוך ציפייה
שמישהו אחר יהיה נדיב אתנו,
ראינו איך כדי לאזן את ההתקמצנות יש נטייה לקנות באימפולסיביות,
ואז להתחרט. עלה גם הקושי לבקש מה שרוצים.
ראינו שכשבוחרים מתוך פחד –
יוצאים מהמרכז שלנו ו/או מתנתקים מעצמנו,
וכך קשה יותר לבחור בחירות ממקום של אהבה לעצמנו.

מספרי 3 – הנושא היה מערכות יחסים והפחד לאבד את עצמי בתוך קשר.
היה מצד אחד המקום של לדעת בדיוק מה אנחנו רוצים, ולשים אותנו בעדיפות,
ומצד שני נדיבות מוגזמת, רצון לאהוב בעוצמה ובלי גבולות, לתת את עצמנו,
להתמסר, ולאבד את עצמנו – וכך לשים את הצד השני לגמרי בעדיפות על פנינו.
הריפוי היה ליצור לנו מסגרת וגבולות בהם יהיה לנו בטוח לתת מעצמנו,
ולפתוח את הלב לגמרי.

מספרי 4 הציפו את הנושא של אחריות יתר,
שמביאה לפחד לקחת אחריות
ובכלל להתחיל פרוייקט.

דיברנו על עשית יתר שלא נחוצה כגון בדיקות חוזרות,
ועל אשמה שלא עשינו מספיק.

ריפאנו את כל זה…

נזכרנו שאנחנו אהבה,
באנו מאהבה,
וזה מה שאנחנו.
יצאנו בתחושה של קסם ברכה וחסד.