ניצת הלב
שתף חברים!

כתבה בעיתון "לאישה" חשיבה חיובית בזוגיות – מי אחראי על התקשורת בקשר שלכם?

    כתבה בעיתון לאישה מאת מור אסאל

    30.12.2013

    מפקדת הקשרחשיבה חיובית בזוגיות
    מרגישה שאת זאת שמובילה את הקשר ביניכם?
    שאת תמיד יוזמת, והוא לכל היותר נענה?
    כנסי, כנסי יש כאן עצות מצוינות בשבילך.

    את יודעת שהוא אוהב אותך. שהוא רוצה להיות איתך.
    עובדה, הוא איתך.

    בן זוג מוצהר, לפעמים מגדל איתך עציץ ולפעמים שלושה ילדים ומשכנתה.

    ובכל זאת, אם את רוצה שיקרה ביניכם משהו קצת יותר רומנטי, קצת יותר זוגי,
    קצת יותר עמוק – לשניכם ברור שזאת האחריות שלך.
     את זאת שתיזמי שיחה, או בילוי משותף,
    או שתבקשי מחמאה שאי אפשר לקבל בשום דרך אחרת.
    אחרי כל השנים, את במידה רבה עדיין מחזרת אחריו,
    בזמן שהוא מעביר את השלט מיד אחת ליד שנייה,
    לא מזיז את העיניים מהטלוויזיה כשהוא שולח
    יד עצלה ללטף לך את הגב.
    איך הוא לא מבין שדרושה כאן גם השתדלות מצידו?

    לב ניצת הלב

    גברים בחוץ, נשים בבית

    ובכן, חלק מהבעיה היא ההבדלים בין גברים ונשים באופן כללי.
    "בהכללה, יש הבדל בין הנכונות של גברים ונשים
    לעשות וליזום במה שקשור לקשר",
    אומרת ניצה יניב, מטפלת בתטא הילינג ומנהלת 
    מרכז "ניצת הלב" – המרכז לפתיחת שפע.

    "בעוד גברים יותר יוזמים ועושים מחוץ לבית, בתחומי הקריירה,
    נשים עדיין נוטות לעשות יותר בתחום הרגשי. יש כאן איזון מסוים:
    גברים מתרגלים בתחום הרגשי איכויות 'נשיות' כמו
    הכלה, הקשבה, הטמעה,חשיבה חיובית בזוגיות

    ואילו נשים מתרגלות איכויות גבריות של יוזמה
    ו'לשים את הדברים על השולחן':

    'צריך לדבר על זה', 'נורא פגע בי ש…', 'למה התכוונת שאמרת ש…'.
    זה לא שהגברים מרגישים פחות: הם פשוט מבטאים את זה פחות.

    "עוד סיבה לכך היא שלשני המינים יש פרשנות שונה למילה 'ביחד'.
    אצל נשים, המשמעות של 'ביחד' היא לקיים תקשורת רגשית.
    אצל גברים, עצם ההימצאות באותו מרחב פיזי היא כבר 'ביחד'.
    אפשר לראות בבתי קפה גברים
    יושבים יחד ושקועים כל אחד בעיתון שלו, ומבחינתם הם מבלים יחד,
    בעוד נשים יישבו שקועות בשיחה.

    "התוצאה היא שכאשר גבר ואישה יושבים על אותה ספה,
    רואים טלוויזיה ולא מדברים ביניהם,
    הגבר יכול להרגיש ביחד, והאישה – מאוד לבד.
    מכאן מגיעים תסכול וחוסר הבנה הדדית,
    כשהאישה כל הזמן מנסה לפתוח ערוצי קשר,
    והגבר לא מבין מה היא רוצה ממנו, מה חסר לה.

    "ולבסוף, נשים נוטות לדבר ביותר מילים,
    בעוד גברים מסתפקים בהנהונים ובמחוות.
    התוצאה היא שהאישה צריכה להשקיע יותר
    מאמץ מהגבר כדי לנהל את השיחה –
    היא צריכה ממש להסתובב ולהסתכל עליו.
    גם זה יוצר תסכול ותחושה שאת עובדת
    הרבה יותר קשה ממנו".

     לב ניצת הלב

    זה לא הוא, זו את

    אבל לפעמים זה לא כל העניין.
    לפעמים זה לא ההתנהגויות הכלליות שאופייניות לנשים,
    אלא ההתנהגויות שאופייניות לך באופן ספציפי.

    "נשים דומיננטיות ואקטיביות נוטות למשוך אליהן גברים יותר פאסיביים",
    אומרת שירלי אדלסברג-שלם, מאמנת ומטפלת זוגית ליחידים ולזוגות.
    חשובה חיובית בזוגיות

    "בהתחלה זה נוח לשני הצדדים –
    לו נוח להיות מנוהל ולה נוחל לנהל.
    האישה לוקחת על עצמה את תפקיד העושה והיוזמת,
    זו שמתחזקת ומפעילה את הזוגיות ואת הבית.
    אבל בזוגיות כזו אין פלא שהגבר מרפה ומשאיר לה לעשות וליזום ולקבוע ולדבר:
    גם אם הוא היה רוצה, אין לו מקום.
    היא כל כך ממלאה את החלל הרגשי, שאין לו מתי ואיך.

    "היא, מצידה, הייתה דווקא שמחה להשאיר לו חלק מהעבודה
    של תחזוק הקשר, אבל היא לא מעזה – מפני שהיא חוששת
    שאם הוא יעשה את העבודה, זה לא יהיה בעוצמה ובתדירות שהיא צריכה.
    היא לא מעזה להרפות, וגם כשהיא מנסה קצת להרפות,
    לא קורה משהו מיד, מפני שבמצב כזה הגבר נמצא בתחושה של שובע תמידי.
    לא מספיק להיווצר אצלו רעב לקשר כדי שהוא ייזום משהו.
    וכשלא קורה משהו מיד, היא ממהרת ושוב לוקחת את המושכות, וחוזר חלילה.
    בדפוס כזה, אם לא מציפים את הדברים,
    השוני שגרם לבני הזוג בתחילת הדרך להימשך זה לזה,
    יכול להפוך ממש למקור שנאה".

     לב ניצת הלב

    הפוליטיקה של הזוגיות

    כי מאחורי מה שנעשה ומה שלא נעשה,
    צצה שאלה נוספת: למי יש יותר כוח, ואיך משתמשים בכוח הזה.

    "בכל זוגיות, יש הבדל בין הכמות שכל אחד רוצה בתחומים שונים",
    אומר אמיתי מגד, מטפל ומדריך מוסמך בטיפול משפחתי,
    מנהל בי"ס מגד לפסיכותרפיה מתקדמת.
    "למשל, בן זוג אחד רוצה יותר מין והאחר פחות,

    או בן זוג אחד רוצה יותר אינטימיות והשני פחות.

    "למרבה הצער, בכל תחום, זה שרוצה פחות הוא זה שקובע בסוף את המינון.
    לכן, כשאחד רוצה פחות – הוא זה שהופך, מרצונו או שלא מרצונו, לשולט בעניינים.
    כך שאישה שרוצה מאוד עוד קשר, עוד אינטימיות, עוד תקשורת,

    מרגישה מתוסכלת לא מפני שהיא מנהלת את הקשר  – אלא מפני שלמעשה,
    בן זוגה הוא שמנהל את הקשר.
    בסופו של דבר, הוא זה שקובע כמה הקשר יהיה קרוב, אינטימי וחי.

    "וכאן חוסר האונים מביא מהר מאוד לתסכול.
    אם היא מרגישה שאושרה תלוי בכך שתהיה בינה לבין בן זוגה
    כמות מסוימת של תקשורת וקרבה,
    וזה תלוי בשיתוף הפעולה שלו – הרי שאושרה נתון בידיו.
    חשיבה חיובית משפטים

    ואם הוא לא נותן לה את מה שהיא מרגישה שהיא צריכה,
    מבחינתה הוא לא מאפשר לה להיות מאושרת.
    היא מרגישה שהיא בידיים שלו: ירצה – ייתן; לא ירצה – לא ייתן.
    מצב כזה, בעיקר שהוא מתקבע לאורך שנים (והוא נוטה להתקבע עם השנים)
    מייצר תסכול גובר והולך,
    עד כדי שנאה למי שנותן לך כל כך במשורה את מה שאת זקוקה לו".

    אז מה הבעיה שהצד השני פשוט ייענה ויתאמץ קצת?

    "הבעיה היא, שבמה שקשור לקיום הקשר והתקשורת,
    בדיוק כמו בסקס – לא מספיק שבן הזוג שלנו
    יסכים לתת לנו את מה שאנחנו רוצים:
    מה שאנחנו רוצים באמת, זה שהוא ירצה לתת לנו את זה.
    שזה יבוא מיוזמתו.
    ואם הצד השני רק נענה ללחצים שלנו, אנחנו מרגישים שזה לא שווה;
    כי מה שאנחנו בעצם רוצים זה לאו דווקא את הפגישה או את הסקס,
    אלא את התחושה שהוא חושק בנו, רוצה אותנו,  משתוקק אלינו, נמשך אלינו.
    ואם הוא לא רוצה באמת, אלא רק נענה מתוך לחץ – זה לא מספיק טוב".

    לב ניצת הלב

    אז מה עושים?

    אז מה, נתקעים עם התסכול לתמיד?
    משלימים עם חיים שבהם רק אנחנו אלה שנלחמות על פירורי תשומת לב, שיחה וקשר?

    לא בהכרח.
    הנה כמה דברים שאפשר לעשות?

    • לדבר על כך בגלוי (פשוט מפני שתכל'ס, כל הפרצופים החמוצים לא עזרו).
      "צריך לדבר על הדברים, ולומר מה שאנחנו רוצות", אומרת יניב.
      "למשל – לומר לבן הזוג ש'אני צריכה שכאשר אתה מדבר איתי, זה לא יהיה תמציתי וקצר'
      או לבקש שהוא ידבר איתנו במילים ולא במחוות".

      ==
    • למצוא עוד ערוצים לשיתוף וקשר.
      "לא תמיד בן הזוג יכול למלא את כל הצרכים שלנו", מוסיפה יניב.
      "לפעמים עלינו למצוא ערוצים נוספים – כמו חברות –
      כדי למלא את הצרכים שלנו בקשר, שיתוף וקרבה".

      ==
    • להשאיר מקום.
      "אם אנחנו רוצות ליזום פחות, עלינו לפעמים להשאיר מקום לצד השני ליזום יותר", אומרת אדלסברג-שלום.
      "זה אומר להרפות, להיות דומיננטית פחות,
      להביא למערכת היחסים יותר תכונות כמו רכות, המתנה, נוכחות –
      גם אם זה אומר שבמשך תקופה מסוימת יהיו פחות קרבה, עשייה משותפת ותקשורת.
      כך נוכל ליצור מצב שבו גם בן הזוג יהיה רעב לקשר, ואז זה יבוא מצידו".

      ==
    • לשאול את עצמך: ממה את פוחדת?
      "אם את חוששת להרפות, כדאי לך לשאול את עצמך:
      מה כל כך מפחיד בכך שיהיה מרחק מסוים בקשר?" שואלת אדלסברג-שלם.
      "מה את פוחדת לפגוש שם – בדידות? אי-ודאות? ריק ושעמום?
      ייתכן שאם תבדקי, תגלי שהדפוס הזה נוכח בתחומים נוספים בחייך,
      שבהם את עושה ועושה ולא משאירה מקום לאחרים
      (למשל – את זו שמתנדבת ראשונה בעבודה, שמנהלת את הצוות, שמקפידה לשמור על הקשר עם ההורים). פתיחה בקלפי שפע
      עם הפחד הזה חשוב להתמודד, מפני שעשיית היתר מרגיעה אותו רק לזמן קצר,
      ואז הוא מתעורר שוב".

      ===
    • לבדוק את מערכי הכוחות בזוגיות.
      "כשאחד מבני הזוג מונע מהשני משהו שהוא רוצה, זה בדרך כלל קיים גם בצורה ההופכית –
      כשבן הזוג השני מונע מהראשון משהו אחר", אומר מגד.
      "למשל, אם הוא מונע ממך קרבה ואינטימיות,
      ייתכן שאת מונעת ממנו מין, וזה בדיוק אותו דפוס.
      אם מבינים את זה ומעלים את הנושא על פני השטח, זה יכול להביא הקלה.

      ===
    • להפוך את עצמנו למקור האושר שלנו.
      "כל עוד בן הזוג שלנו הוא זה שבידיו נמצא המפתח לאושר שלנו, אנחנו בבעיה", אומר מגד.
      "הרי הסיבה לכך שאישה רוצה שבן זוג ייזום שיחה, מפגשים,
      קרבה – היא מפני שזה גורם לה לחוש שהיא אהובה, מוערכת נחשקת.
      אבל אז הערך העצמי שלנו נתון בידיו של בן הזוג, ואנחנו כל הזמן צריכים ממנו משהו;
      וכשזה כך – אנחנו הופכים ל'נידיים' ואטרקטיביים הרבה פחות.
      יותר מזה – אישורים מבחוץ יכולים לסתום את הבור הפנימי רק לזמן קצר, ואז זה חולף ואנחנו  צריכים עוד.
      כשנבין שרק אנחנו אלה שיכולים לתת לעצמנו הערכה, קרבה, משמעות, אהבה,
      כבוד – נוציא את עצמנו ממאבקי הכוח לתמיד, ולא נהיה תלויים עוד בבן הזוג".

     לב ניצת הלב

    "הוא לא מתקשר!"

    ומה אם הדפוס הזה מופיע כשהקשר שלכם עוד רק בחיתוליו?
    כשאת מגלה שעל כל טלפון שלו יש שלושה סמסים שלך,
    ואת עושה הרבה יותר ממנו כדי שהקשר יתקיים?

    "נשים באופן כללי מצפות לתקשורת יותר תדירה", אומרת יניב. קורס לחיות שפע בתדר החדש
    "בדרך כלל, בתחילת הדרך, כשהגבר מעוניין – הוא עונה על הצורך שלה,
    ו'מספק את הסחורה': שולח יותר סמסים, מציע יותר פגישות.

    "אבל בשלב מסוים, חלק מהגברים נוטים לפחד דווקא כשנוצרת התקרבות אמיתית.
    הם חוששים שאם הם באמת ירוצו את האישה, הם עלולים להיפגע אם הם יאבדו אותה.
    וככל שהפחד גובר, כך הם מתחילים לשחק משחקי שליטה:
    מקרבים ומרחיקים, שולחים מסרים סותרים.
    כשהם ביחד – הם נותנים תחושה של אינטימיות וקרבה,
    אבל בין הפגישות עונים בקצרה,
    יוזמים פחות קשר ומפגשים.

    "המעבר מטקסטים לוהטים ורכים לטקסטים עניינים וקצרים מכניס את האישה למגננה.
    בתגובה, היא מריצה בראש סרטים, מתחילה להשתדל יותר מדי,
    או מתעייפת ומתרחקת.
    במקרה כזה, הגבר לא פעם ינסה להתקרב שוב – אם היא חשובה לו.

    "הבעיה במצב כזה היא כפולה:
    ראשית, כשאת ממשיכה להתאמץ מול מישהו שמשדר עניין מופחת, הביטחון העצמי שלך יורד.
    שנית, התחלה כזו עלולה לקבוע איך מערכת היחסים תיראה בהמשך הדרך –
    קשר שמתבסס על משחק בין צד אחד שרוצה לתת וצד שני שקשה להשגה.

    "במצב כזה, אין ברירה אלא להיות ישירים – למרות החשש להישמע 'נואשת',
    או 'נידית' וחסרת ביטחון.
    אבל זה בסך הכל רצון טבעי לדעת איפה את עומדת, ולהחליט בהתאם.
    במקום להתייסר, עדיף לשאול: 'אני מרגישה שאתה עונה פחות וקובע פחות מפגשים ממני – אתה בעניין בכלל?'

    "סביר להניח שייקח לו כמה ימים לחשוב על זה ולחזור אלייך.
    אם הוא לא בעניין, הוא יודה בכך, ועם כל הצער, את תתפני למערכת יחסים טובה יותר.
    ואם זה זה – הוא יעלה לשלב הבא של מחויבות. יותר מזה – הוא יבין שבקשר הזה,
    בכל פעם שמגיעים לצומת, שמים דברים על השולחן".

     

    error: Content is protected !!